גמרא
פירוש
חוּמְרֵי פְּתַכְיָיתָא אֲתַאי הָהִיא אִיתְּתָא אֲמַרָה לֵיהּ הַב לִי חַד שׂוֹכָא אֲמַר לַהּ אִי יָהֲבִינָא לִיךְ מִיקַּדְּשַׁתְּ לִי אֲמַרָה לֵיהּ הַבָה מֵיהֲבָה אָמַר רַב חָמָא אכֹּל הַבָה מֵיהֲבָה לָאו כְּלוּם הוּא.
הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא שָׁתֵי חַמְרָא בְּחָנוּתָא אֲתַאי הָהִיא אִיתְּתָא אֲמַרָה לֵיהּ הַב לִי חַד כָּסָא אֲמַר לַהּ אִי יָהֵיבְנָא לִיךְ מִיקַּדְּשַׁתְּ לִי אֲמַרָה לֵיהּ אַשְׁקוֹיֵי אַשְׁקְיַין אָמַר רַב חָמָא בכֹּל אַשְׁקוֹיֵי אַשְׁקְיַין לָאו כְּלוּם הוּא.
הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא שָׁדֵי תַּמְרֵי מִדִּקְלָא אֲתַאי הָהִיא אִיתְּתָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ההוא דהוה מזבין חומרי פתכיתאא פיר׳ מיני סדקיתב אמרה ליה ההיא איתתא הב לי חד שוכא, אמ׳ לה אי יהיבנא ליך מיקדשת לי, אמרה ליה הב מיהב וכול׳. ואסיק׳ לשמעתא בין הב מיהב ובין הב לחודיה, ואפילו יהב ליה תגא דמלכאג ואמרה לו כלשון הזה אינה מקודשת, בין אשקיין אשקויי בין אשקייןד לחודיה, ובין משדי מישדא ובין שדי לחודיה אינה מקודשת, וכן הלכה.
והלכתא כר׳ אלעזר דאמ׳ האומ׳ לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר, מקודשת וישלים. והילכתא כרבה דאמ׳ שירי לא צריכי שומא. והילכתא כראבא אמר ר׳ נחמן מנה אין כאן משכון אין כאן, פיר׳ כיון דאין מנה מקובל משכון אין כאןה.
תנו רבנן כיצד אשה נקנית בשטר, כתב לו על הנייר או על החרש בתך מקודשת לי אף על פי שאין בו שוה פרוטה הרי זו מקודשת. מתקיף לה רב באו והא לא דאמי האי שטרא לשטרא, שטר זביני המקנה כותב לקונה שדי מכורה לך, והכא (המקנה) הקונה כותב למקנה בתך מקודשת לי. ופריק רבהז הכא כת׳ כי יקח איש אשה בלוקח תלה רחמנא ליקח, התם כתיב ומכר משדה אחוזתו במוכר תלה רחמנא למכור. ודחינן, ואסיקנן לה אלא אמ׳ רבא הילכתא נינהי ואסמכינהו רבנן אקראייח.
אמ׳ רבא אמ׳ רב נחמן כתב לה על הנייר או על החרש אף על פי שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאינתו בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעתה והיא שבגרה, ובין על ידי אביהט אם היא קטנה. בעי ריש לקיש שטר זה שכותב לקדש בו את האשה בענן כתיבה לשמה או לא.מהדורת הרב אהרן אייזנבך והרב אברהם ישעיהו שולביץ, בתוך: אהל חייא לזכר הגרח"א צוובנר, בעריכת הרב הלל מן, ירושלים תשס"ו, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות)
הערות
א ועיין ברש״י ד״ה חומרי דמשמע דיש כאן ב׳ גירסאות דיש גורסין רק ׳חומרי׳ ויש גורסין רק פתכיתא.
ב וכן פירש הערוך (ערך חמר-הט״ו).
ג אך ברש״י ד״ה תגא דמלכא פירש דמה דאמרינן ׳רב סמא בר רקתא אמר תגא דמלכא אינה מקודשת׳ היינו דרב סמא נשבע בחיי המלך דאינה מקודשת, ולא שאמר שאפילו אם נותן לה תגא דמלכא אינה מקודשת. ועיין ברשב״א שפירש בסתמא כרש״י, ואח״כ כתב: ור״ח פירש.
ד בכתה״י איתא ׳בין אקשין אקשויי בין אקשין׳ וסומן מעל הק׳ והש׳ סימן להחליפם.
ה לכאורה צ״ב מה דחוזר רבינו ומפרש הפירוש במנה אין כאן משכון אין כאן, שהרי כבר פירש זה רבינו לעיל ח, א-ב, וכמו לגבי מילתא דרבי אלעזר ורבה דלא חוזר ומפרש כלום. ואולי זוהי הוספת מעתיק וכדמצינו בכמה מקומות בפירושי הר״ח שנכנסו קטעים מבחוץ לתוך פירושו, ובאמת חלק גדול מהקטעים הם ׳פירושים׳.
ו לפנינו: רב אדא בר ממל. ולכאורה נראה שרבינו גרס: רב אבא בר ממל, וקיצר ונקט רק עיקר שמו כדנקט כן בכמה מקומות. וקצת ראיה לזה דלא מצינו כלל בתלמוד אמורא בשם רב אדא בר ממל, רק רב אבא בר ממל.
ז לפנינו: רבא. ואולי יש לומר שרבינו ג״כ גרס כן, אלא שלא חש לכתוב על רבא רבה, ראה בדף ז א. כמו שכתב (בדף כג, א) אבה שאול במקום אבא שאול. אמנם ברוב המקומות כתב: רבא.
ח ובגמ׳ איתא: ואיבעית אימא התם נמי כתיב ואקח את ספר המקנה, ופירש רש״י דלכך בשטר מכר המוכר כותב שדי מכורה לך, משא״כ בשטר קדושין כתוב רק כי יקח, ומדהשמיט רבינו לתירוץ זה נראה דסובר דהעיקר כתירוץ דהלכתא נינהו, [ומ״מ להלכה ודאי אין נפק״מ בזה].
ט לפנינו הגירסא, בין ע״י אביה ובין ע״י עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה, ובין ע״י אביה ובין ע״י עצמה מקודשת מדעתה והוא שבגרה, והיינו דמדעתה הפירוש ע״י שליחותה ובזה מקדושת גם ע״י אביה, ומדעתו היינו ע״י שליחותו ובזה מקודשת אף על ידה בגדולה. ולכאורה משמע דגירסא אחרת היתה לרבינו בזה, והוא גרס בין ע״י אביה ובין ע״י עצמה מקודשת מדעתה והוא שבגרה, ועל ידי אביה מקודשת מדעתו אם היא קטנה, ועיין עוד בזה.
הערות
Gemara
Peirush